פתרון לאותן “נקודות קרות” מעצבנות בתהליך עיבוד הזכוכית
האם גם אתם נאלצים להתמודד עם אותן “אזורים מתים” מעצבנים במהלך עיבוד הזכוכית? זה קורה בדרך כלל עם חלקי זכוכית שיש להם צווארים צרים או בסיסים עמוקים. נראה שהתנור עושה את עבודתו, אך אותן נקודות קרות נשארות, וגורמות למתח פנימי שבסופו של דבר מוביל לשבירה של הזכוכית. זו באמת בעיה קשה.
כדי לפתור זאת, אנו מפסיקים להסתמך על האוויר. במקום זאת, אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גלי אור קצרים. ניתן לחשוב על זה כעל שליחת חום ישירות אל תוך הזכוכית, במקום לחכות שהאוויר יתחמם.
למה זה באמת עובד
רוב התנורים רק מחממים את האוויר. לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום מחממות את הזכוכית עצמה. אנו מסדרים את צינורות הקוורץ בדפוסים מסוימים, כך שהם יפגעו בדיוק באזורים הרצויים של הזכוכית. מכיוון שנורות אלו מפיקות הרבה חום בשטח קטן, ניתן למקם אותן קרוב מאוד לחלקי הזכוכית, בלי צורך במעטפת ענקית.
הסוד נעוץ באורך הגל – גלי אינפרא-אדום קצרים חודרים את פני הזכוכית הרבה יותר מהר מגלי אינפרא-אדום ארוכים. כך, החלקים העבים של הזכוכית מגיעים לטמפרטורה הרצויה באותו זמן כמו החלקים החיצוניים. כך לא יהיה יותר קירור לא אחיד.
הציוד הנדרש
בדרך כלל אנו משתמשים במעטפות קוורץ ובחיבורים מסוג R7 או Sk15. אני אוהב אותם כי כאשר אחת הנורות נשרפת – וזה קורה – ניתן להחליף אותה בתוך שניות. ניתן גם לחבר אותן למערכות PID הקיימות, כך שהכוח יותאם בהתאם לנתונים שהפירומטר מספק בזמן אמת.
הקוורץ מסוגל לעמוד בהלם התרמי, אך חשוב לזכור שהנורות האלו שבירות. אם המערכת רועדת, הנורות עלולות להישבר. יש צורך במעטפות חזקות כדי לשמור על יציבות הנורות.
החסרונות
החיסרון הוא שנורות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה מפיקות כמויות אדירות של חום, במהירות רבה. זה אמנם פותר את בעיית האזורים הקרים, אך זה גם יוצר לחץ גדול על מערכת החשמל. בנוסף, החום עלול לפגוע בכבלי החיווט הסמוכים, אם לא ננקוט באמצעי זהירות.
יש לוודא שהמאווררים ממוקמים במקום שיסיעו את החום הרחק מהחיבורים החשמליים. אחרת, החיבורים עלולים להישבר מוקדם מדי.